诗篇 8

人算什么

לַמְנַצֵּחַ עַל־הַגִּתִּית, מִזְמוֹר לְדָוִד׃ ²יְהוָה אֲדֹנֵינוּ, מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ; אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ, עַל־הַשָּׁמָיִם׃ ³מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ; לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב, וּמִתְנַקֵּם׃ ⁴כִּי־אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ; יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה׃ ⁵מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן־אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃ ⁶וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ׃ ⁷תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל שַׁתָּה תַחַת־רַגְלָיו׃ ⁸צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם; וְגַם, בַּהֲמוֹת שָׂדָי׃

⁹צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם; עֹבֵר, אָרְחוֹת יַמִּים׃ ¹⁰יְהוָה אֲדֹנֵינוּ; מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל־הָאָרֶץ׃