诗篇 14
愚顽人心里说
א למנצח לדוד אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה-- אין עשה-טוב 2ב יהוה-- משמים השקיף על-בני-אדם לראות היש משכיל-- דרש את-אלהים 3ג הכל סר יחדו נאלחו אין עשה-טוב--אין גם-אחד 4ד הלא ידעו כל-פעלי-און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו 5ה שם פחדו פחד כי-אלהים בדור צדיק 6ו עצת-עני תבישו כי יהוה מחסהו 7ז מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יהוה שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל
已复制！
Aa