Hiob 11

Zofar tadelt Hiob

וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיֹּאמַר׃ ²הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה; וְאִם־אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּק׃ ³בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁו; וַתִּלְעַג, וְאֵין מַכְלִם׃ ⁴וַתֹּאמֶר זַךְ לִקְחִי; וּבַר, הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ׃ ⁵וְאוּלָם, מִי־יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר; וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ׃ ⁶וְיַגֶּד־לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי־כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה וְדַע כִּי־יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ, מֵעֲוֹנֶךָ׃ ⁷הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא; אִם עַד־תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא׃ ⁸גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה־תִּפְעָל; עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל, מַה־תֵּדָע׃

⁹אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ; וּרְחָבָה, מִנִּי־יָם׃ ¹⁰אִם־יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר; וְיַקְהִיל, וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ׃ ¹¹כִּי־הוּא יָדַע מְתֵי־שָׁוְא; וַיַּרְא־אָוֶן, וְלֹא יִתְבּוֹנָן׃ ¹²וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב; וְעַיִר פֶּרֶא, אָדָם יִוָּלֵד׃ ¹³אִם־אַתָּה, הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ; וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ׃ ¹⁴אִם־אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ; וְאַל־תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה׃ ¹⁵כִּי־אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם; וְהָיִיתָ מֻצָק, וְלֹא תִירָא׃ ¹⁶כִּי־אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח; כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר׃

¹⁷וּמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד; תָּעֻפָה, כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה׃ ¹⁸וּבָטַחְתָּ כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה; וְחָפַרְתָּ, לָבֶטַח תִּשְׁכָּב׃ ¹⁹וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד; וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים׃ ²⁰וְעֵינֵי רְשָׁעִים, תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם; וְתִקְוָתָם, מַפַּח־נָפֶשׁ׃ פ