Exodus 10:21-29

²¹ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך:

²²ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים:

²³לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם:

²⁴ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם:

²⁵ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו ליהוה אלהינו:

²⁶וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את יהוה אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבד את יהוה עד באנו שמה:

²⁷ויחזק יהוה את לב פרעה ולא אבה לשלחם:

²⁸ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות:

²⁹ויאמר משה כן דברת לא אסף עוד ראות פניך:

In Exodus 10, the narrative of God's judgment on Egypt intensifies with the plagues of locusts and darkness. Pharaoh's stubborn resistance is met with increasingly severe divine intervention, yet he continues to harden his heart, even as his own officials urge him to relent. This chapter vividly portrays the clash between God's sovereign power and human rebellion, highlighting God's purpose to demonstrate His glory to both Israel and Egypt, setting the stage for the final, decisive plague.

Biblia Hebraica Stuttgartensia (BHS) © Deutsche Bibelgesellschaft (German Bible Society). All rights reserved. Used by permission. The Hebrew text is based on the Leningrad Codex and is in the public domain, but this specific edition and formatting are copyrighted.

Midvash cross references + OpenBible.info data (CC BY 4.0).

Text Size

Reading Theme

Reading mode

Exodus 10:21-29

Chapter summary

Text Size

Reading Theme

Reading mode

Chapter summary